אני ברכבת מתל אביב לחיפה, מפוצצת במפגינים עם כיפות סרוגות ומלה פמיליה. הבן זוג שלי מתקשר, ואני דוחה את השיחה, שולחת לו הודעה שאני לא יכולה לדבר כרגע (בערבית). האנרגיה, השיחות. אני שונאת כשאני אסירת תודה על זה שהמראה שלי לא מסגיר אותי אוטומטית כערבייה, וזה מעציב אותי עמוקות.
