יש רגעים שעיתונאי לא שוכח אף פעם. כמו הרגע הזה, שבו פתאום אתה מניח יד על ארגז של חומרים, ואתה מבין שעד עכשיו לא הבנת כלום; שמה שהצטייר בתקשורת, לא באמת העביר את מה שקרה שם, במוצב נחל עוז. קראו לו
את המונולוג הזה ששמענו השבוע בבא"ח צנחנים, אני לא חושב שאשכח.
כמה אמיתי, כמה שורף, וכמה מעודד לשמוע את גברי ואריאל ושאר המפקדים הצעירים של 2023.
@Uvda_tweet
כאורכו של החג הזה, כך גודלו של הביזיון. מצב מלחמה - ומדינת ישראל מנותקת, חצי מבחירה. חברת התעופה "הלאומית" מרשה לעצמה לדומם מנוע רוב ימות השבוע הזה כי הבעלים שומר שבת, ראש הממשלה לא מנחה אף אחד כי יש קואליציה לשמר, ושרת התחבורה שותקת כי יש שופינג בהונגריה. צו 8? זה לחלשים.
צודק רה"מ בציפייה שלו שכל המערכת הפוליטית תגנה את המתקפה על ביתו בקיסריה. כשהאויב האיראני פועל נגד נבחר ציבור ישראל - אין מקום לפוליטיקה קטנה. רק גינוי אמיתי וחריף, מכל הלב. כמו זה:
ארבע נשים מבוגרות, ישראליות יוצאות איראן, הופלו בפח על ידי נוכל רשת שרמנטי. הן לא ידעו שהוא סוכן איראני, לא היה להן ביד שום מידע בטחוני, וגם שום כוונה לפגוע בבטחון המדינה. שום נזק בטחוני לא נגרם כאן - על כך קשה לחלוק. אבל כל זה לא מנע מהמערכת, כאן בישראל, להתייחס אליהן כמרגלות
כשיאיר אייזנברג חזר אלינו למערכת עם ההקלטה הזו, קשה היה להמשיך את שגרת היום. אגרוף לפנים. היה ברור שהיא מספרת סיפור הרבה יותר גדול מהרגע עצמו, ואותו ניסינו - גילית קוזבה, יאיר ואני - לספר אמש: סיפור על שנאה, גזענות, רשלנות, ועל אפס חמלה. על מה שאולי הפכנו להיות ואסור שנהיה.
״היום יומולדת,
תראי יש פה סוד ישן חדש
לפרוס את הלחם,
לגעת במשהו קצת מושלם
כבר אמצע הלילה,
חשבתי אולי כדאי לישון
אבל משהו תקוע,
תקוע עמוק בתוך הגרון…״
ל״ג בעומר, ח״י באייר
יום הולדת לגיבורי ישראל סגן יוחאי דוכן הי״ד וסמ״ר איתי אברהם רון הי״ד.
נזכור אתכם תמיד גיבורים.