לא הארץ, לא דה מרקר ולא השמאל הקיצוני ישתיקו אותי
הכותרת מלמדת על האינטרס למרות שהם יודעים שהתיעוד שהוצג הוא ערוך ומבושל, ושצולם במסגרת סכסוך וכחלק מתחקיר שהכנתי לפני כמה שנים.
כבר לפני ארבע שנים נעשה ניסיון לסחוט אותי באמצעותו, וסרבתי וגם הפעם לא אכנע בפני מי שמנסים להשתיק
ליבי עם עיתונאי וואלה שראו את אדמקר יוצא היום מ"בירור" וחוזר לעבודה כאילו כלום בזמן שעורכיו של אדמקר כביכול "שוקלים בכובד ראש" את עתידו.
אדמקר צולם מקבל כסף כדי לגנוז כתבה באתר. לא מצליח לדמיין במה צריך להיתפס בשביל לעוף משם מייד.
והם אמורים לעשות עיתונות בתוך הריקבון הזה
אני לא פרשן פוליטי לשמחתי אבל התרגיל של נתניהו שקוף לחלוטין.
שלושה שלבים:
א. פירוק כח"ל והכנסת גנץ לקואליציה.
ב. כעבור כמה חודשים, יצירת פייק משבר קואליציוני.
ג. בחירות מול אופוזיציה שהתפוררה.
אין שום חקיקה שתמנע את התרגיל הזה
"קרן תקווה" תרמה 400 אלף שקל להוצאה לאור של האוטוביוגרפיה של נתניהו "ביבי: סיפור חיי".
המימון לא דווח כתרומה פוליטית, אף שהוצאת הספר הוקדמה במיוחד לפני בחירות 2022, והוא כיכב בקמפיין הליכוד.
קרן תקווה: "לא מדובר בתרומה פוליטית".
נתניהו: "לא ידעתי".
מסמכים: חשבונם של הבת של דרעי וחתנו זוכה להפקדות חריגות של כסף מזומן. ב-2022 זה הגיע ל-650 אלף שקל.
חתנו של דרעי: מדובר בדמי שכירות שנגבים מנתינים זרים.
סכום ההפקדות משתנה בעשרות אלפי שקלים מחודש לחודש, מה שעל פניו לא מאפיין דמי שכירות
אם מותר לנתניהו לקבל מניות ב-90% הנחה מבן דודו, שגם מממן לבתו רכישת דירה, משלם לו על עורכי הדין ומעביר מדי פעם מעטפות של מזומן - וכל זה עובר ללא חקירה - כל שר שירצה לקבל שוחד, ידע שיש דרך בטוחה לכבס כספים אסורים. כל מה שצריך הוא להעביר את הכסף אצל בן הדוד.
כשר בהשגחת מנדלבליט
אין בישראל הרבה פוליטיקאים שעשו כל כך מעט למען הציבור וחלבו את המערכת כל כך הרבה כמו גילה גמליאל. עשרות הטיסות על חשבוננו, הנהג לבעלה, מפעל עצום של ג'ובים, תרומות מקבלן שקיבל עבודות אצל אחיה במועצה ואפס מהלכים חשובים.
שנאה היא תמיד רעה, אבל קשה להגיד שהשנאה אליה היא שנאת חינם.
מה שיהרוס את ישראל סופית לא יהיו הכהינסטים והמשיחיות, אלא משתפי הפעולה שלהם, אלה שמתחנפים לכל סנטימנט, לא משנה כמה קיצוני, ומקווים שאם רק נרצה טיפה את הטירוף, המטורפים יתמתנו. הבוז'י הרצוגים והיובל אלבשנים למיניהם, אלה יהיו התליינים שלנו
תבוסה רביעית ואחרונה למילביצקי ולתנועת "קבלה לעם", שחלק מיוצאיה מגדירים אותה כ"כת", בתביעת דיבה נגדי.
תיק מספר 4 עסק בטענתי שמילביצקי נשלח לכנסת כנציגו של סוג רוע "ממוסד ומוסדר", שלא נראה כמותו בכנסת לפניו. מילביצקי תבע ואז ברח מבירור התביעה, שנדחתה השבוע.
הדבר החשוב יותר: בתום
1/
למשפחת דרעי יש אמפריית נדל"ן קטנה בשכונת התקווה. רובה נרכשה בתחילת העשור הקודם על ידי החתן רוני דהן, שעה שהתקיים מקצבת אברך.
מאיפה הכסף? דהן טוען שזאת התגלגלות שמבוססת על עליית הערך של נכסים שנרכשו מזמן. הנתונים מראים שזה כנראה לא הסיפור: רוב הנכסים נרכשו תוך 3 שנים בלבד